הגהות הב"ח על רי"ף שבת ט״ז א

« הגהות הב"ח על רי"ף שבת ט״ו ×¢×´×‘ הגהות הב"ח על רי"ף שבת ט״ז ×¢×´×‘ »

1 רי"ף פתח ↗

ומסתברא לן דהכי הוא מסקנא דהא בתר דשקלינן וטרינן דף לז. איבעיא להו מהו לסמוך לה תוכה וגבה הוא דאסור אבל לסמוך שפיר דמי או דלמא לא שנא ומדאמרינן תוכה וגבה הוא דאסיר שמעינן דאסור לשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ועוד דהא עסקינן לבעיין מאי הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין משהין על גבה אלא א"כ גרופה וקטומה וגחלים שעממו או שנתנו עליהן נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה אלמא דהכין היא הלכתא ור' אושעיא נמי הכי סבירא ליה דף לז: ורבה בר בר חנה א"ר יוחנן נמי הכי סבירא ליה

3 ר"ן פתח ↗

ומנא לן דהכי הוא מסקנא דהא בתר דשקלינן וטרינן איבעיא לן מהו לסמוך וכו'. הרב אלפסי ז"ל מביא ראיות הללו לסיועי למילתיה דקי"ל לשהות תנן ואפילו בשהייה בעיא גרוף וקטום והחולקים עליו דחו כל ראיותיו ואני אכתוב על כל אחת ואחת טעמו של הרב אלפסי ז"ל וטעם החולקים עליו ראיה קמייתא היא מאי דאיבעיא לן בגמ' מהו לסמוך לה כלומר לסמוך קדרה אצל דופן הכירה שאינה גרופה שהכירה מיטלטלת היא ומושיבין אותה ע"ג קרקע וסבר הרב ז"ל דאע"ג דאיכא לפרושי לבעיין למאן דאמר להשהות תנן מהו להשהות בסמיכה ולמאן דאמר להחזיר תנן מהו להחזיר בסמיכה אפ"ה כיון דאמר תוכה וגבה הוא דאסיר משום דאינה קטומה דמשמע משום דאינה קטומה הוא דאסור תוכה וגבה משמע דכמ"ד להשהות תנן נקיט לה לבעיין דאילו לענין חזרה מיירי מאי איריא אינה קטומה אפי' בקטומה תוכה אסור דהכי אמר ר' חלבו אמר רב בגמ' דף לז. לא שנו אלא על גבה אבל בתוכה אסור והחולקין עליו אומרים דלא מכרעת דמשום דתלמודא נקיט לה לבעיא בכולהו וקושטא דמילתא הוא דכולהו תוכה וגבה אסור באינה קטומה נקט הכי אע"ג דלענין חזרה אפי' בקטומה תוכה אסור:

4 מלחמת השם פתח ↗

כתוב בספר המאור וכל הראיות שמביא הרב אלפסי ז"ל לדבריו למדחיא לחנניא ולאוקמה למתני' בלשהות כו':אמר הכותב תחלה יש לי לומר שרבינו בראיותיו מראה פנים לדבריו דומה למה שאמרו משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל והא דמייתי ראיה מבעיין דלסמוך היינו מדקאמר תוכה וגבה הוא דאסור ואי להחזיר מה ענין תוכה וגבה לכאן והלא תוכה אסור אפילו בגרופה וקטומה ולסמוך גבה מותרין ולמה הזכירו כאן תוכה וכן הביאו עליה ראיה ממשהה ומה שאמר בעל המאור דמדרבי יהודה בלשהות נשמע לתנא דמתני' בחזרה ובזה הוא מתרץ לעצמו כל הסוגיא וזה אינו נכון שהרי אפילו לדברי האוסר יש חלוק בין שהייה לסמיכה כדאמרי' לעיל בלהחזיר לא שנו אלא על גבה אבל לתוכה אסור ולשהות בין תוכה בין על גבה שרי כדאמרינן מי סברת ארישא קאי אסיפא קאי וכו' אבל היה לו לבעל המאור בזו לומר דמדסיפא דמילתא ראיה דקתני אף מחזירין וכן הביא רבינו ראיה מדפשטוה מברייתא דקתני סומכין לה ולא דחינן מאי סומכין בשהייה דלכאורה נמי הכי משמע אע"פ שאין ראיה גמורה שיש לומר סומכין לה בחזרה והנה טענותיו של בעל המאור ז"ל אינן דוחות כלום אבל מ"מ הראשונים יכולין לדחות עוד ראיות הללו לומר דהנך מילי כולהו בין לשהות בין להחזיר דלא מעלי בגמרא נפשייהו בפלוגתא דלישני ונקטי לישנא דתרוייהו ומייתי לתריייהו כדמשכח בהו אבל הראיה הנכונה והתימה הגדול שיש לי בדברי כל חולק בזה דהא אסיקנא בתר כל שקלא וטריא מצטמק ויפה לו אסור והיינו במבושל כל צרכו והאריכו בעלי הגמרא לפרש המצטמקים ויפה להם וכיון שכן היאך יעלה על לב חכם לומר דכמאכל בן דרוסאי שרי והא אי אפשר למאכל בן דרוסאי שלא יהא בשהייתו מצטמק ויפה לו ואם נאסר המצטמק לא כ"ש שנאסר המתבשל ומצטמק ויפה לו וצריך לומר ואפילו לבן דרוסאי עצמו שהרי אין בישולו אלא שליש בישול וזה צריך לחתות בגחלים עד כדי שיתבשל ויצטמק והנה בעל המאור ז"ל הוסיף לנו תימה בדבריו שהוא הורה דכל כמאכל בן דרוסאי אין משהין בכירה שאינה גרופה וקטומה במצטמק ויפה לו לדברי הכל והכלל לדעת הזה כל מצטמק ויפה לו אסור בבשל כל צרכו וכל מצטמק ורע מותר משנתבשל לבן דרוסאי ואלה דברי תוהו שכל מאכל בן דרוסאי מתבשל ומצטמק ויפה לו הוא עד שיתבשל כל צרכו כמאכל שאר בני אדם והוא צריך חיתוי הגחלים עד שיתבשלו ויסתלק משם יותר ויותר מן המבושל כל צרכו שאפי' בגחלים עוממות יצטמק מעצמו וחנניא כלל גדול קתני כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו בין להתבשל בין להצטמק בין רע בין יפה והרי משנתנו ששנינו לדברי האומר להחזיר תנן דקתני אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום ומה הן משהין חמין ותבשיל לדברי ב"ה והיינו משנתבשל כמאכל ב"ד ולמעלה דתבשיל דקתני מתניתין מצטמק ויפה לו הוא דסתם תבשיל בכל השמועה הכי הוא ועוד מדמקשי' עלה מברייתא אי ר' יהודה קשיא גרופה וקטומה ולא מפרקינן מתני' במצטמק ורע לו וברייתא במצטמק ויפה לו להכי לא תני ר' יהודה מילתיה דאין משהין על שאינה גרופה ואתיא שפיר דכולה הכי קתני בש"א חמין אבל לא תבשיל וב"ה אומרים חמין ותבשיל בגרופה וקטומה הא בשאינה גרופה וקטומה אלו ואלו מודים לדברי ר' יהודה דחמין אבל לא תבשיל שמצטמק ויפה לו ולא עוד אלא דבריי' על כרחין במצטמק ויפה לו מדמקשינן לקמן דר' יהודה אדרבי יהודה ואידך דר' יהודה מפורשת במצטמק ויפה לו ומתני' ע"כ לדבריך במצטמק ורע לו מדשריא לשהות כמאכל בן דרוסאי וא"כ היכי אקשו ממתניתין אברייתא ואמרינן נמי בהדיא דתנא דמתניתין פליג אברייתא בחדא לשהות אלא ש"מ דלמאן דמתני לישנא דלהחזיר לשהות מותר אפי' מצטמק ויפה לו וזו ראיה גמורה ונלמוד ממנה דכל שאינו אלא כמאכל בן דרוסאי עד שיהא מבושל כל צרכו מצטמק ויפה לו מקרי וק"ו הדברים שאפי' ר"מ דאית ליה מצטמק ויפה לו מותר אית ליה כמאכל בן דרוסאי אסור וכן בדין שהוא מתבשל ויפה לו ואיני סבור שיאמר אחד מן הגאונים ז"ל אלא כן ומקצתם שאמרו להחזיר תנן רוצים לומר דמצטמק ויפה לו מותר כרבי יוחנן וכן פסקה רב חננאל ז"ל בפירושיו וכבר ראינו דברי הגאון רב שרירא שהוא סבר שאין מחלוקת בזה והוא מתיר כל מאכל בן דרוסאי וכן בתשובת גאונים אחרים אין להם זכר למצטמק ויפה או רע לו אלא כל מאכל בן דרוסאי התירו והרי מחלוקתו של בעל המאור עם כל הגאונים שהוא מזכיר שהיו מן העולם גדולה ממחלוקתו של רבינו ז"ל שהם מתירין כל כמאכל בן דרוסאי ואפי' במקומה בבבל והוא אוסר בכל התבשילין מאכל בן דרוסאי שהן כולן מצטמקין ויפה להם חוץ מן המועטין שהוזכרו בגמ' ועוד הוא מנהיג מנהגות אפי' במבושל כל צרכו ובזה נסתייעו דברי רבינו הגדול ז"ל שאפי' רב שמואל בר אבא משמיה דר' יוחנן שהוצרך לומר מצטמק ויפה לו מותר סבירא ליה דלשהות תנן שאילו היה מותר לשהות כמאכל בן דרוסאי שהוא מצטמק ומתבשל ויפה לו אין צריך לומר נתבשל כל צרכו ועוד דקאמר נמי חמין שהוחמו כל צרכן אלמא לא הוחמו כל צרכן אסור אע"פ שמצטמק ורע להם והא דר' יוחנן דסמכא היא דהא חזינן ליה לרב עוקבא דסמיך עלה כ"ש שכבר נפסק בגמרא לאסור כל מצטמק ויפה לו ואתיא כמ"ד לשהות תנן וכן כתב רבינו הגדול ז"ל לקמן וכירה שהיא גרופה וקטומה משהין עליה כל דבר בין שבשל כל צרכו בין שלא בשל כל צרכו וכ"ש מצטמק ויפה לו עכשיו נתברר מה שכתב רבינו ז"ל ור' הושעיא הכין ס"ל ורבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכין סבירא ליה למאי דקא ס"ד מעיקרא כל צרכן בעו בין בתבשיל בין בחמין הא כמאכל בן דרוסאי אסור וכל שכן למסקנא שהרי אסרו מצטמק ויפה לו ולא התירו נתבשל כל צרכו אלא משום דקטמה ולכן כתב ר"ש דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן וכיון שכן אין דבריו של רב ששת משמיה דרבי יוחנן שלא שמש לפניו מעולם במקום שנים מתלמידיו רבה בר בר חנה ורב שמואל בר יהודה וכ"ש דאיכא רב הושעיא ורב ספרא נמי הכי אמרי בהדיא דלשהות תנן וכשאנו מחפשין אחר הסוגיא עצמה אנו רואין דמתניתין כפשטה אתיא בלשהות ואי להחזיר חסורי מחסרא ועוד דאתיא כולה כר' יהודה דהוא מאריה דהא מילתא ותניא פלוגתא דב"ש וב"ה ואי להחזיר סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא והא שנויא היא וליכא למסמך עלה ואף רב חננאל עצמו ז"ל כתב שיש מי שאומרים דכיון דלא אפשיטא בהדיא אשנויי לא סמכינן ומוקמינן למתניתין בלשהות הרי שהכל מודים בסוגית שמועתנו שהיא בלשהות כדברי רבינו הגדול ז"ל עוד שהחומרא מכרעת דכל כה"ג לחומרא נקטינן ולא שרינן למעבד הכי ומה שהביא ראיה מדתנן ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה וכן מה שאמרו בבשר בצל וביצה כדי שיצלו כמאכל בן דרוסאי ועוד דאי הכי קשיא לרבה בר בר חנה א"ר יוחנן ולרב שמואל בר אבא א"ר יוחנן דהא קיי"ל הלכה כסתם משנה וא"ת סתמא אחרינא אשכח דהיינו מתני' דכירה הא כיון דלא מפשטא בהדיא אי לשהות אי להחזיר ליכא למסמך עליה ולמידחי מיניה סתמא דבפרקין קמא דמתני בהדיא ומאי אולמא דהא מההיא אדרבה אלימא ההיא דמפרשא בהדיא אלא שמע מינה דהתם טעמא אחרינא הוא שהכל מודים בבשר וצלי וכל דבר שעל הגחלים כמאכל בן דרוסאי דמותר לא נחלקו אלא בקדירה ובהא פליגי רבנן סברי לא דמי תבשיל לצלי וגזרינן וחנניא סבר לא גזרינן וטעמא מאי משום דכל צלי שהוא כמאכל בן דרוסאי אי מחתי ליה מחרך ופת נמי מיחרכא ובירושלמי מפורש מה בין פת ובין תבשיל תבשיל דרכו להאכל רותחת פת אין דרכו להאכל רותחת תמן אמרינן פת חמה חמתה בצדה פי' חולי קדחת ומש"ה לא אתי לחתויי ומיהו קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי או קודם שיקרמו פניה לפי שעדיין לא שלטה בהם האור אתי לחתויי ולא מיחרך וזה דבר ידוע והנה בעל המאור ז"ל שתמה כאן על זה התימה הגדול לא נזכר שהביצה מצטמק ויפה לו הוא כדאמרינן לקמן בביצים מצומקות בעוזרדין וכן הבצל והיאך הותרו לו כמאכל בן דרוסאי והלא הוא אוסר מאכל בן דרוסאי במצטמק ויפה לו לדברי הכל והוא ז"ל הודה בפ' ראשון במקצת טעמיו שכתבנו ואמר שאין דרך לחתו' הגחלים בעוד שהצלי בתוכו שלא יקטום את הצלי ובזה די לנו שאם יאמר הוציאו אותו לחוץ אין אנו חוששין לחששא זו שכל צלי שהגיע למאכל בן דרוסאי זיקא קשיא ליה אבל לשהות ע"ג כירה א"צ לסלק אלא לחתות ועודה עליה לפיכך אין זו דומה לזו בדינא ובטעמא ומה שאמר רבא תרוייהו תננהו לדבריו דרב ששת קאמר לומר דמתני' אמר' דהאי שיעורא דחנניא שנוי הו' במשנתינו ורב ששת דיוק' דמתני' קמ"ל דלהחזיר תנן כחנניא דאמר א' פת וא' תבשיל מותרין ודלא כר' יהודה דאמר פת אבל לא תבשיל ומיהו רב ששת מסברא דנפשיה קאמר דהכי דוקיא דמתני' ואנן מכיון דאשכחן טובא מרבנן סמכי דלא דיקא להו הכי ומסקנא דשמעתא וסוגיא דיליה מסייעא להו לא סמכינן ארב ששת ולאו אדיוקא דידיה ואשכחן בעלמא בכה"ג אף אנן נמי תנינן במקצת ואינה ראיה אלא לפי דעת האומרה בזו המסכת בתחלת פ' המוציא אף אנן נמי תנינן דכוס של ברכה רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דתנן המוציא יין כדי מזיגת הכוס וכו' והא ליתא ראיה אלא לשיעורה דרביעית ורבא מסברא דנפשיה קאמר דמזיגא על חד תלתא מיא הוא ופליג עלה אביי עוד כיוצא בזו בהרבה מקומות דמדחיא דיוקא דתניא במסקנא וליתא אלא לדבריו דמאן דאמרה במסכת עירובין פרק חלון זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על ר' יהודה דתנן רבי יהודה אומר בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת בין שלא לדעת ואקשי' פשיטא מהו דתימא ה"מ בחצר של שני מבואות אבל בחצר של מבוי א' לא קמ"ל ובסוף הפרק העמידוה בכך דרבי יהודה לפרש דברי חכמים אתא ומתני' בחצר של שני מבואות ובפ' בהמה המקשה א"ר יוחנן הכל מודים מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול ואקשי' עלה אי מיתה תנינא אי שחיטה תנינא ובהדיא פליג עלה ריש לקיש ואמר כמחלוקת בעוברין כך מחלוקת באיברין ולישנא אחרינא אתמר התם לר' יוחנן דברי הכל שחיטה עושה ניפול ובמס' מגילה בפ' ראשון מצינו שאמר רב יוסף דמקרא מגילה בשבת לא קרינן מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ואמרי' עלה תנ"ה הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ואין שנוי בברייתא דמשום הכי אדחיא קריאתה בשבת ומשמע נמי דטעמא דרבה עיקר דהיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה ושם בפ' הקורא גרסי' אינהו דאמרי כרבן שב"ג וכו' ואנן קיימא לן כרשב"ג ולא קיי"ל כרב ושמואל וכן פסקו שם רבינו חננאל ורבינו יצחק ז"ל ובזה נפטר רבינו ז"ל מן הטענה שטען עליו בעל המאור ז"ל שכ' בפ' ראשון וכמה כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי משום דהתם ליכא למיחש משום חיתוי בגחלים והא דמייתי עלה לדחנניא התם ואמרינן תניא חנניא אומר לומר דלחנניא אפי' תבשיל נמי כצלי דמי ליה כדמייתי עלה אתמר נמי א"ר יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משוס בשולי עו"ג והא לא סיעתא לענין חתוי אלא לומר שכל כמאכל בן דרוסאי מבושל מיקרי אבל דחנניא מפני שאינה דומה למתני' ולאוקמתין לגמרי לא אמרו בגמרא ומני חנניה היא וכשהביאו דבריו לא אמרו תניא נמי הכי אלא תניא בלחוד לסמכו ענין לו וכדפרישית ומה שאמר להשביע את האזן ולהפחיד את השומע כי כל הגאונים שהיו מן העולם הסכימו דמתני' להחזיר תנן גם אנו ראינו מקצת דבריהם ולא מצינו אותם נסכמים לדעת אחת בכך ולא רובם אבל מחלוקות גדולות נחלקים בדברים ובעל הלכות ראשונות ובעל הלכות גדולות אסרו לשהות והוא כתב ובתנורא שפיר דמי טעמא מאי אסור בכירה דלמא אתי לחתויי בגחלים בתנור לא אתי לחתויי כלומר בצלי והוא הטעם שאמרנו:עוד בתשובת הגאונים ולענין מצטמק ויפה לו ששאלתם אם יש לו שיעור כל דבר שאדם שמח כשהוא יבש ומצטמק אסור לשהותו והרי הוא כתבשיל שלא בישל כל צרכו אבל דבר שאדם עצב בהצטמקו משהין אותו אם בישל כל צרכו וזו התשובה כתב הרב אלברצלוני ורב אחא משבחא דרב מובהק הוא אצל הגאונים והוא כתב סתם בשיל ולא בשיל אסור דהביא דברי רבי יהודה דאמר במבושל כל צרכו מצטמק ויפה לו אסור מטצמק ורע לו מותר ולא הביא ולא הזכיר בחבורו דברי חנניה כלל וזה הסכמה לדברי רבינו ז"ל והאמת יורה דרכו:

1 ומנא לן כצ"ל ותי' ומסתבר' נמחק:

2 נ"ב היא:

3 צ"ל ממאי:

4 צ"ל בלשהות:

« הגהות הב"ח על רי"ף שבת ט״ו ×¢×´×‘ הגהות הב"ח על רי"ף שבת ט״ז ×¢×´×‘ »